פרשת בראשית, בריאה וקיום 

פרשת בראשית, בריאה וקיום / מוטי לקסמן, כג בתשרי תשע"ב

יהודי המתפלל מכיר וודאי היטב את ברכת "יוצר אור" הנאמרת בתפילת שחרית, מידי בוקר: "ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. 'מה רבו מעשיך ה', כלם בחכמה עשית, מלאה הארץ קנינך'[א] ."[ב].

ברכת תודה ליוצר העולם.

אכן, חשוב להודות.

אבל, ברכה זו, ליתר דיוק האמירה,"מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית", עשויה לעורר קושי בפרשת השבוע, פרשת בראשית.

פרשת בראשית נפתחת בבריאת העולם ומלואו, במשך שישה ימי יצירה.

בסיכום כל יום בריאה, מוצהר: "וירא אלהים כי טוב" ולסיכום הבריאה ביום שישי, בא נברא גם האדם: "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אתו זכר ונקבה ברא אתם" [ג], מוצהר, "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד" [ד].

כמעט כמו התשובה לשאלה, "מה נשמע?", "הכל טוב".

התפיסה המבוטאת בפרק א בבראשית היא שאלהים ברא את העולם באופן המיטבי שלו.

אם זו היא היצירה המיטבית, לשם מה צריך היהודי לברך, בכל שחרית יום: "מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".

האם תפיסת האלוהים אינה מניחה בריאה המתקיימת לדורות, לשם מה הברכה על חידוש מתמיד של הבריאה?

האין זה משנה את תפיסת המוחלטות של האלוהים?

אותה שאלה יכולה להישאל גם להמשך פרשת בראשית.

מפרק ב מתואר תהליך אחר של יצירת העולם והאדם, אדם וחווה, שבסיומו, "ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרבים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים" [ה]. כלומר, אין דרך חזרה!

בפרק א מתואר האדם כיציר הבריאה [ו], הוא נברא "בצלם אלהים".

מפרק ב בחומש בראשית מתואר אדם שמאכזב את האלוהים הוא מגורש אל העולם המוחשי. בעולם זה, בהמשך, גם יחול הרצח הראשון: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו [ז]."

ובכן, לפי תפיסה זו, תוצאת הבריאה אינה עולם, אינה מציאות אותם אפשר לכנות "טוב מאד" גם לא "טוב", למרות המתואר בבראשית, פרק א.

סתירה? תפיסה אחרת?

בפרשנות מציעים מספר הבנות לכך.

"בתחילה קצר במקצת דברים עכשיו חוזר ומפרש היאך נעשו" [ח]. כלומר, פרק א מתאר את הבריאה רק בראשי-פרקים, מפרק ב מתוארים תהליכי הבריאה עצמם.

גישה אחרת מבינה בשמות האלוהים השונים, בפרק א ופרק ב, שיקוף שתיים ממידותיו של האל: מידת הדין ומידת הרחמים [ט].

גישה אחרת, גישה מחקרית, רואה בחומש לקט של כתובים ממקורות שונים, כך פרק א משויך למקור האלוהיסטי, ואילו פרק ב [י] משויך למקור היהוויסטי [יא].

כבוד כל הגישות האלה במקומן מונח, אבל אם נשים לב, נראה שכל הגישות האלה אינן מתארות רצף והרמוניה בין הכתוב בפרק א ומפרק ב.

בואו ננסה הבנה אחרת.

תיאור הבריאה הראשון משדר הצהרה של נוסחתיות- טקסית. תיאור הבריאה השני מעלה תמונה של חיי יום- יום במציאות של העולם.

נקודת התחלה ותפקוד שוטף.

האם זה לא מוכר?

נבדוק מספר היבטים.

קבלת התורה

טקסיות רבה ומפוארת, כולל הצהרת נאמנות מוחלטת [יב]!

אבל, במבחן הציפייה הראשון למשה שירד מהר סיני, מאבד העם את כל הטקסיות, שוכח את הצהרת הנאמנות ודורש ישות מנהיגותית חדשה, עגל זהב בא לעולם [יג].

במבחן נאמנות נוסף חוזר ומופיע הספק הגדול [יד].

הקמת מדינה

כ"ט בנובמבר 1947, היום בו נתקבלה באו"ם החלטה על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל. בני העם המאזינים לקולות, זועקים בשמחה מתפרצת, ומאמינים בוודאי בהתגשמות חלום [טו].

מדינת ישראל קמה, והוצהרה מגילת העצמאות.

האמנם המדינה מתנהלת מאז על-פי אותה התרוממות הרוח ואותן ציפיות?

נישואין

מחשבה רבה, תכנון מדוקדק ומשאבים רבים מושקעים בחתונה.

בטקס החתונה פאר, הדר ושמחה רבה, גם הצהרות חגיגיות על בית אהבה חדש.

ובחיי היום-יום, כמה מהפאר, מהשמחה וגם מהצהרות האהבה אכן מתממשים במציאות?

שלוש דוגמאות [טז] אלה משקפות את ההבדל בין נקודת התחלה טקסית ומפוארת, לבין המשך של חיי יום-יום, בהם לא פעם נעלמים ההוד, ההדר גם הסיסמאות.

אין בדברים אלה להמעיט בחשיבות טקס ייסוד של קשר או מציאות חברתי חדשה.

להיפך, טקס צריך להיות טקסי, מעורר תחושת שמחה.

זה נחמד, גם נעים שיש טקס ייסוד או פתיחה נאה, מרשים ומשמח.

אכן, נקודת ההתחלה, נקודת המוצא ערכן במקומן, אבל לא הן קובעות את המשך זרימת הקשר או המציאות החברתית שנוצרה.

אחריות ורגישות רבים יותר צריך להפנות לחיי היום-יום.

לפי תפיסה זו, שני תיאורי הבריאה בחומש בראשית אינם סותרים אלא אפשר להבינם כתיאור רצף של היוצרות העולם.

שלב ראשון הוא טקס מרשים בפתיחה.

שלב שני, חיי יום-יום במציאות הזורמת.

חכמים היו מנסחי התפילה שהם לא הסתפקו בהודיה על בריאת העולם, אלא הוסיפה ברכה-ציפייה ל-"מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".

זה מבחנו החשוב, והמשמעותי ביותר של האדם שבצלם אלהים נברא.

<> 

הבהרות ומראה מקום

א. תהלים קד, כד.

ב. ברכת "יוצר אור", הברכה הראשונה לפני קריאת שמע, בתפילת שחרית.

ג. בראשית א, כז.

ד. בראשית א, לא.

ה. בראשית ג, כד.

ו. "ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וירדו בדגת הים ובעוף השמים ובבהמה ובכל הארץ ובכל הרמש הרמש על הארץ" (בראשית א, כו).

ז. בראשית ד, ח.

ח. חזקוני לבראשית ב, ד.

ט. "ויזכור אלהים - זה השם מדת הדין הוא, [...] ויאמר ה' [...] והוא שם מדת רחמים" (רש"י לבראשית ח, א).

י. מבראשית ב, ד.

יא. לפי תיאוריה ביקורתית זו, יש ארבע תעודות ראשיות: התעודה היהוויסטית (J), התעודה האלוהיסטית (E) [שתיהן קדומות, ונערכו בערך במאה העשירית לפני הספירה; התעודה המשנה-תורתית, בעיקר בספר דברים (D) וספר תורת כוהנים (P).

גשר, מפעלים חינוכיים, http://lib.cet.ac.il/pages/sub.asp?item=12756&page=2&rel=1

יב. "ויהי ביום השלישי בהית הבקר ויהי קלת וברקים וענן כבד על ההר וקל שפר חזק מאד ויחרד כל העם אשר במחנה. [...] והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד. ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול" (שמות יט, טז–יט).

ואז מושמעים עשרת הדיברות, בקולו הישיר של אלוהים (כ, א–יג).

והעם מקבל בחגיגיות רבה: "ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע" (שמות כד, ז).

יג. שמות לב, א–ו.

יד. "וילנו על משה ועל אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אתנו אל הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (במדבר יד, ב–ד).

טו. "כל ההמון הגדול הזה כמו התאבן שם בדומיית לילה מפחידה, כאילו אינם בני אדם אמיתיים כי אם מאות צלליות כהות מצוירות על פני יריעת החושך המהבהב. כאילו מתו כולם בעמידה. לא דיבור לא שיעול ולא מדרך נעל. יתוש לא זמזם שם.

[...] וכעבור רגע שוב הייתי על כתפי אבא, והוא, אבי המשכיל מאוד, המנומס, עמד שם וצעק בכל קולו, לא מילים, לא משחקי מילים, לא סיסמאות ציונות ולא קריאת גיל כי אם צעקה ארוכה עירומה כמו לפני שהמציאו את המילים... אבי לא שתק אלא נתן את כל קולו בצעקתו הארוכה עד קצה קיבול ריאותיו אאאאההה וכשאזל לו האוויר שאף שוב, כטובע, והמשיך וצעק האיש הזה שרצה להיות פרופסור דגול וגם ראוי היה ועכשיו הוא היה כולו רק אאאאההה" (עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך, ירושלים 2006).

טז. ניתן להוסיף דוגמאות רבות כרצונך.

שתי פנים של אותה

אבל, חשוב, הרבה יותר

רש"י בראשית פרק ח פסוק א

תהלים פרק סח

(כ) ברוך אדני יום יום יעמס לנו האל ישועתנו סלה:

תהלים פרק נא

(יב) לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי:

מלאכי פרק ב

(י) הלוא אב אחד לכלנו הלוא אל אחד בראנו מדוע נבגד איש באחיו לחלל ברית אבתינו:

תהלים פרק קד

(ל) תשלח רוחך יבראון ותחדש פני אדמה: